זכרון השואה

גדעון רפאל בן מיכאל

זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית ומחרדות הקיום שלנו. ב"מגילת העצמאות", המשמשת כמסמך המכונן של המדינה נכתב: "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים".

המדינה קבעה יום זיכרון ממלכתי מיוחד - את יום השואה והגבורה, בו מתקיים ריטואל ממלכתי קבוע במוסדות ציבור, בבתי ספר, ב"יד ושם" ובכל כלי התקשורת.

הרבנות הראשית קבעה את "יום הקדיש הכללי" ביום צום עשרה בטבת. ביום זה אומרים "קדיש" לזכר הנספים שאין אנו יודעים את יום הירצחם.

בתיקון לחוק חינוך ממלכתי, נקבעו מטרות החינוך של מערכת החינוך במדינת ישראל. החוק כרך יחד את החינוך היהודי עם זיכרון השואה וכך נכתב בחוק במטרה 4 : "מטרות החינוך הממלכתי הן: ...ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה ולחנך לכבדם".

בחברה הישראלית, התנהלו וויכוחים נוקבים בעת שהתנהל המשא ומתן לקבלת שילומים מגרמניה ובעת משפט קסטנר.

בעקבות משפט אייכמן, התחילה ההתעוררות וההתעניינות רבה בשואה, שגרם גם למתן לגיטימציה לניצולי השואה לספר את מה שעבר עליהם גם בכתב וגם בעל-פה.

הוקם מוסד "יד ושם" ומוסדות רבים נוספים ברחבי הארץ העוסקים בזיכרון, בתיעוד ובהנחלת זיכרון השואה. כך התחילה להתגבש זהות קולקטיבית נוספת. זיכרון השואה נהיה חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית.

שארית הפליטה-ניצולי השואה, אחרי למעלה מחמישים שנה לאחר השואה, היו ערים לעניין זה. במנשר שהוציאו הניצולים כקריאה לעולם כולו בעת נעילת הכנס הבינלאומי על "מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות", שנערך בבקעת הקהילות ב"יד ושם" ביום ה, כט בניסן תשס"ב (11.4.02), הקריא עיתונאי והסופר צבי גיל את מנשר הניצולים. אביא קטע מהמנשר: "אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד: 'אני זוכר את מה שאירע בשואה'. יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים. או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות".