נסיבות עליית היטלר לשלטון

היטלר עמד בראש המפלגה הנאציונל סוציאליסטית. הוא התנגד לרפובליקה הווימארית וב- 1923 אף ניסה לתפוס את השלטון ע"י הפיכה (פוטש). ניסיון ההפיכה שלו נכשל והוא נידון ל 5 שנות מאסר, אולם בפועל הוא ישב בכלא 9 חודשים. בעת שהותו בכלא כתב את ספרו "מיין קאמפ" (מאבקי ) ובו גיבש את האידיאולוגיה הנאצית. עם שחרורו מהכלא ארגן היטלר את המפלגה הנאצית מחדש והקים גם את הס"ס ככוח לוחם של המפלגה.
היטלר אמנם בז לדמוקרטיה, אך לאחר כשלון ניסיון ההפיכה, הבין כי הוא יוכל להגיע לשלטון רק באמצעים דמוקרטיים. על כן ניצל את כושר הדיבור ויכולת השכנוע שלו ופנה אל ההמונים במסע תעמולה בה הדגיש את קשיי הרפובליקה וחסרונותיה וכן הפיץ את האידיאולוגיה הנאצית שעיקריה הם פאשיזם (עליונות הלאום והמנהיג ) אימפריאליזם (כיבושים) ותורת הגזע והאנטישמיות. אולם במחצית שנות ה 20 כשהמצב הכלכלי פוליטי בגרמניה היה יציב, היטלר הצליח לחזק את המפלגה הנאצית אך הדרך לשלטון עדיין הייתה רחוקה.
רק מ 1929, על רקע המשבר הכלכלי העולמי נסללה דרכו לשלטון - היטלר ניצל את המצוקה הכלכלית אליה נקלעה גרמניה, הגביר את התעמולה נגד הרפובליקה והציג את עצמו כמי שיושיע את העם הגרמני. באמצעות כושר הדיבור והשכנוע הצליח לעורר את הרגשות הלאומניים והאנטישמיים שהיו חבויים בעם הגרמני , חשף את חולשת הרפובליקה הגרמנית ועורר כמיהה לערכים הגרמניים הישנים.
ואכן על רקע הבעיות הכלכליות התחזקו חוגי הימין בגרמניה, ובבחירות לנשיאות (אביב 1930) זכה הינדנבורג , נציג מפלגות הימין . מפלגתו של היטלר חיזקה את כוחה באופן משמעותי וב 1930 הייתה למפלגה השנייה בגודלה ברייכסטאג ( הפרלמנט הגרמני ) עם 10% מהצירים (לעומת 1928 אז היו לה רק 12צירים ) וב 1932 הייתה למפלגה הגדולה בגרמניה עם 230 צירים ברייכסטאג (אך עדיין לא היה זה רוב).
תומכי היטלר היו בעצם כל מאוכזבי המשטר הדמוקרטי, אנשי הצבא שהיו מעוניינים לבטל את חוזה ורסאי ,
המובטלים שהאמינו להבטחות היטלר כי יוציא את גרמניה מן המשבר הכלכלי , התעשיינים והקפיטליסטים שחששו מן הקומוניסטים והסוציאליסטים.

הנשיא היה צריך להטיל על היטלר את תפקיד ראש הממשלה, אך היסס מכיוון שהמפלגה הנאצית נחשבה למפלגת אספסוף. הנשיא הינדנבורג חשש שיווצר מצב של אנרכיה חמורה בגרמניה.
הנשיא הינדנבורג מינה ראשי ממשלה אחרים [ברינינג, פון פאפן ], אך הם לא החזיקו מעמד, לא הייתה להם תמיכה ברייכסטאג והנאצים טירפדו את פעולותיהם.

הפיצול המפלגתי והבעיות הכלכליות הובילו לשיתוק הפרלמנט והממשלה כשהבעיה העיקרית היית חוסר היכולת להגיע לתקציב מוסכם.כדי לאפשר את קיומה של הממשלה נאלץ הנשיא להפעיל צווי חירום ובאמצעותם אישר את התקציב, מינה את ברנינג (מנהיג מפלגת המרכז) כקנצלר (ראש ממשלה) והסמיך את הממשלה להמשיך בתפקידה. כך למעשה ב 1930 חדלה גרמניה להיות רפובליקה פרלמנטרית- הממשלות לא נבחרו אלא מונו ע"י הנשיא מתוקף צווי חירום.
לאחר שנציגי התעשיינים פנו אל הנשיא הינדנבורג,, הסכים הנשיא לבקשתם ומינה את היטלר לקאנצלר גרמניה [ראש הממשלה ] ב- 30.1.1933
המטרה של התעשיינים הייתה להקים ממשלה ימנית שמרנית חזקה [מפלגה נאצית +מפלגה לאומית ]שתבלום את התחזקות הסוציאליסטים והקומוניסטים ,
הם חשבו כי היטלר ישמש "בובה" בידיהם, אך טעו.
היטלר התמנה אם כן בהתאם לחוקה הדמוקרטית למרות שלאורך כל הדרך הכריז על התנגדותו למשטר הדמוקרטי ועל רצונו לבטלו, ומכאן שמסירת השלטון להיטלר לא תאמה את רוח החוקה. למרות זאת, מינויו של היטלר לא נתקל בהתנגדות ממשית שכן על רקע חוסר היציבות הכלכלית והפוליטית, הדמוקרטיה נתפסה בחולשתה והעם פיתח שנאה לדמוקרטיה. רבים האמינו כי רק שלטון של אדם חזק יוכל לשפר את מצבם. היטלר הצליח לשכנע אותם שהוא זה שיציל את גרמניה . יש לציין כי גם הנשיא חשש מכוחו של היטלר , אך במינויו התבסס על שתי הנחות. האחת - שבידי היטלר כוח לנטרל את הקומוניסטים בגרמניה, שהיוו איום על שלטונו. והשנייה - שהוא (הנשיא ) יוכל לשלוט ולפקח על היטלר. אך המציאות הוכיחה אחרת. את הקומוניסטים היטלר אכן סילק אבל על היטלר לא ניתן היה לפקח ותוך זמן קצר הפך היטלר את האידיאולוגיה הנאצית לאידיאולוגיה הרשמית של גרמניה. ניתן לסכם ולומר כי כושר הדיבור והשכנוע של היטלר, בצד חולשת הרפובליקה הווימארית והמשבר הכלכלי של 1929 שימשו מנוף בעלייתו של היטלר לשלטון. כך הפך היטלר באופן חוקי ודמוקרטי לראש ממשלת גרמניה.
האם ניתן לומר כי היטלר שינה את המשטר בגרמניה והפך אותו ממשטר דמוקרטי למשטר טוטליטרי ? הדעה המקובלת היא כי כאשר היטלר עלה לשלטון, הרפובליקה הויימארית כבר פרפרה פירפורי גסיסה, כי גרמניה כבר לא תפקדה אז כדמוקרטיה. לממשלה כבר לא היה רוב ברייכסטאג והיא תיפקדה באמצעות צווי חירום שהוציא הנשיא. הפעלת צווי החירום באופן קבוע ביטלה למעשה את החוקה הויימארית הדמוקרטית שדרשה קבלת החלטות על פי הצבעת הרוב. מסע ההפחדה והטרור שניהלה המפלגה הנאצית בזמן הבחירות יצר אנרכיה בגרמניה ולא איפשר קיום בחירות הוגנות כפי שמקובל במשטר דמוקרטי.הטרור של המפלגה הנאצית פגע בזכויות הפרט. ניתן לומר כי בזמן עלייתו של היטלר לשלטון, המשטר בגרמניה כבר לא היה דמוקרטי.