כל הזכויות שמורות לפנינה רייפמן - אימון אישי, אימון לזוגיות the garden of coaching - סדנאות ב-ZOA
 
 
 
 
 

ימי עיון לכיתות ה´-ו´

סיור לימודי בגן חסידי אומות העולם
תוכנית חינוכית לתלמידי בתי הספר ותנועות הנוער
[התוכנית מותאמת לקבוצות הגיל השונות]
"כל המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו".
משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה'
בשכונת רמת אלון בחיפה נחנך גן ראשון מסוגו בארץ "גן חסידי אומות העולם תושבי חיפה".
בגן 18 פינות ישיבה כמניין חסידי אומות העולם שהתגוררו במהלך השנים בעיר. בכל פינה הוצב סלע ובעזרת שילוט מיוחד הונצחו שמותיהם ותמצית מעשיהם של אישים אלו.
המכון מציע לתלמידים פעילות חינוכית ערכית הכוללת סיור בגן והפעלה קבוצתית בנושא חסידי אומות העולם
 

"אדם לאדם - אדם"

בהתאם לחוק הישראלי ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שנמנה עם המעטים שפעלו למען הצלת היהודים בתקופת השואה. התואר ניתן בהתאם לחוק יד ושם משנת 1953.

הרעיון בבסיסו של הביטוי הוא כי אותו אדם שלו ניתן התואר זכאי לכאורה להיקרא "חסיד" במשמעות הנהוגה ביהדות. זאת, על אף העובדה כי הוא נמנה עם "אומות העולם", כלומר אינו יהודי. בהלכה ניתן התואר "חסיד אומות העולם" לגוי המקיים את שבע מצוות בני נח, ולא למי שהציל יהודים.
 
 
במלחמת העולם השנייה נהרגו 55-50 מיליון בני אדם. הם מתו בשדה הקרב, רעב, ממחלות, קור, עבודות כפייה.
6 מיליון מתוכם היו יהודים. הם הומתו באופן שיטתי במסגרת תכנית שהנאצים כינו "הפתרון הסופי". בבסיס התכנית עמדה המטרה לחסל את כל יהודי אירופה. הנאצים אסרו להסתיר יהודים או להציל יהודים, ובכל זאת היו כאלה שסיכנו את נפשם, את משפחתם ואת ביתם והצילו יהודים.
מעשיהם של חסידי אומות העולם היו קרן האור היחידה שזרחה בתקופה החשוכה של השואה. נשים, גברים וילדים אלו מלמדים אותנו שאומץ, מוסריות וחמלה לא נעלמו כליל באותן שנים חשוכות מדובר ביחידים או במשפחות, שמצפונם לא איפשר להם לעמוד מנגד בזמן שהיהודים נרדפים ונשלחים להשמדה המונית.
מושיעים אלו עמדו בפני סכנת הלשנה לידי הנאצים ובפני סכנת גילויים על ידי אנשי הס.ס.. אנשים שנטלו חלק בהסתרת יהודים או בסיוע להם ונלכדו בשעת המעשה, נשלחו למחנות ריכוז או שהוצאו להורג. רבים מהם נשלחו בעצמם למחנות השמדה לאחר שנתפסו.
ההצלה באה לידי ביטוי בהסתרת יהודים בבתי המצילים, על ידי הסתרת ילדים או אימוצם, באספקת תעודות ואשרות יציאה מזויפות, בחתימה על דרכונים אל ארץ מפלט, בהברחות אל מדינה בטוחה, באספקת מזון, בהעסקת יהודים בבתי חרושת ועוד.
חסידי אומות העולם באו מכל שכבות האוכלוסיה, היו ביניהם משכילים, איכרים, כמרים דיפלומטים ועוד.
יום זה מוקדש לאותם מעטים אשר למרות האיום המתמיד נשארו בני אדם אמיתיים והצילו יהודים.
מטרות התוכנית:

  • הכרת המושג "חסידי אומות העולם" ושלבי התפתחותו.
  • חשיפת התלמידים למעשי ההצלה והגבורה.
  • חשיפת התלמידים לערכי יסוד שבאו לידי ביטוי בהתנהגותם של חסידי
  • אומות העולם כמו: אהבת הזולת, חמלה, מסירות נפש, רעות וכו'...
  • הצגת התמודדות חסידי אומות העולם מול דילמות ערכיות.
  • הצגת התנהגות משטר הרשע של הנאצים מול המעטים מאוד, שנהגו על פי ערכי
    יסוד מוסריים.

יאנוש קורצ'אק והילדים

לזיכרם של מיליון וחצי ילדים שניספו בשואה

"מתקרב אתה לילד בנדיבות לב, והוא נסוג במורת רוח, לעתים אפילו במשטמה. אולי עשיתלו רע, אולי עשה הוא לך מעשה רע - ויושרו אינו מרשה לו לקבל פינוק שאינו מגיע לו. תרשום לפניך את המקרה, ושאל שוב את הילד כעבור שבוע, כעבור חודש. ייתכן שהוא ישכח, ייתכן שהוא יספר, וייתכן שבחיוך מבויש יוכיח שהוא זוכר - אך אינו רוצה לספר. כבד אתסודו... אם הילד מפקיד בידך את סודו - שמח על זה, מפני שאמונו בך הוא הפרס החשובביותר... אבל אל תאלץ אותו לגלות את סודו, מפני שיש לו זכות לשמור עליו. אל תכריחאותו באמצעות הפצרות, עורמה או איומים - כל אלה יהיו בלתי מועילים... הם רק ירחיקואותך מהילד..."

יאנוש קורצ'אק
יאנוש קורצ'אק פיתח גישה חינוכית מהפכנית ומיוחדת שהתרכזה בילד - באהבה לילד, בכבוד הילד ובזכויותיו. בתי היתומים שהקים היו מבוססים על שלטון עצמי של הילדים ועל שוויון בין התלמידים. זכויות התלמידים כללו גם את האפשרות להתלונן על המורים, וגם להתלונן על מעשי תוקפנות של ילדים אחרים. את התלונות היו מביאים אחת לשבוע לפני חמישה שופטים, שנבחרו על-ידי התלמידים וכללו גם מחנך אחד. שופטים אלה דנו בכל התלונות והתביעות שהצטברו במשך השבוע, וזאת על-פי "ספר החוקים" שחיבר יאנוש קורצ'אק. הוא פרסם שני ספרי עיון בחינוך ילדים - "כיצד לאהוב ילדים" ו"זכותו של הילד לכבוד".תוכנית זו מוקדשת למיליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה.יאנוש קורצ'אק נרצח בטרבלינקה, אך משנתו החינוכית נמשכת גם היום.התוכנית מתארת את דרכו החינוכית על רקע מאורעות השואה.

אנה פרנק - סיפור חייה

"מרגוט ואני התחלנו לארוז בילקוט של בית ספר את החפצים הנחוצים ביותר. הדבר הראשון שארזתי היה יומני, זו המחברת עטופת הקרטון, ואחריה מכבנות, ממחטות, ספרי לימוד, מספק, מכתבים ישנים; את הדברים האוויליים ביותר הכנסתי לאותו ילקוט. אך אין אני מצטערת על כך; זיכרונות חשובים לי משמלות."
אנה פרנק
אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה. הוריה, אדית ואוטו, היו נצר למשפחות יהודיות שחיו במשך דורות רבים בגרמניה. בשנת 1933, עם עליית המפלגה הנאציונאל-סוציאלסטית בהנהגתו של היטלר לשלטון, החליטו הוריה של אנה שגרמניה כבר אינה בטוחה ליהודים. הם עברו להתגורר באמסטרדם שבהולנד עם שתי בנותיהן: אנה ואחותה הבוגרת ממנה - מרגוט. בעת הזו הייתה אנה בת ארבע ועד גיל אחת עשרה, בשנת 1942, היא גרה עם משפחתה בהולנד בשלווה יחסית.
בשנת 1940 נכבשה הולנד על ידי הנאצים וחדלה אף היא מלשמש מקום בטוח ליהודים. בשנתיים שלאחר הכיבוש, עקב המגבלות שהוטלו על ידי השלטונות הנאציים, הלכו והוצרו צעדי היהודים בהולנד ואנה אולצה לעבור מבית הספר הציבורי בו למדה לבית ספר יהודי. בשנת 1942 החלו הנאצים במשלוח יהודים ל"מחנות עבודה" - שהיו למעשה מחנות השמדה.
ב-9 ביולי 1942, בעקבות האיום של משלוח למחנות, עברה משפחתה של אנה למקום מחבוא באגף נסתר של הבניין בו עבד אוטו. במשך שנתיים הסתתרה המשפחה עם עוד ארבעה יהודים נוספים, כשידידים גויים דואגים להבריח לתוך המחבוא מזון ומצרכים חיוניים. במהלך כל התקופה ניהלה אנה יומן ובו תיארה, בצורה מפוקחת, בוגרת מלאה באופטימיות ובאהבת האדם, את הקורות אותה ואת האחרים.
ב-4 באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה של מודיע הולנדי, פרצה "המשטרה הירוקה" (המשטרה הנאצית החשאית) למחבוא ושלחה את כל שמונת דייריו למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין. אמה של אנה, אדית, מתה באושוויץ לאחר כמה חודשים. אנה ואחותה מרגוט נשלחו לברגן בלזן ושם מתו מטיפוס בתחילת שנת 1945. מלבד אוטו פרנק, שנמצא חי באושוויץ כשכוחות בעלות הברית שיחררו את המחנה, מתו כל יתר השותפים למחבוא.
לאחר המלחמה מצאו חברי המשפחה את היומן של אנה והעבירו אותו לאביה, שהוציא אותו לאור בשנת 1947. מאז פורסם לראשונה, תורגם היומן ליותר מחמישים שפות ומקום המסתור הפך ל"מוזיאון אנה פרנק". אוטו פרנק הלך לעולמו בשנת 1980.
תוכנית להכרת דמותה של אנה פרנק על רקע מאורעות השואה.
תיאור תולדות חייה של הנערה והארת אישיותה והתמודדותה החיים במסתור, על פי היומן שכתבה.