המדיניות האנטי יהודית

המדיניות הנאצית התבטאה בדרכי טרור, בחקיקה ובתעמולה.
מצד אחד ניתן לראות הסלמה במדיניות זו. עם הזמן תהליך הביצוע הלך והחמיר, אך מצד שני היה עליות וירידות בביצוע המדיניות, דבר שגרם ליהודים בלבול.
שנת 1933
שנה זו הייתה סוערת במיוחד. במקומות שונים היו פרעות נגד יהודים. חנויותיהם נבזזו, והאשמה הוטלה על הקומוניסטים. האלימות עוררה מחאה בכל העולם, במיוחד בארה"ב, שבה הוחרמו סחורות גרמניות.
גרינג, שהיה מראשי הנאצים, כינס את היהודים והורה להם להפסיק את התעמולה האנטי נאצית בארה"ב. הוא איים שאם לא יעשו כך, הם ייפגעו בפוגרום קשה. לכן יהודים רבים פנו לקהילות ברחבי ארה"ב וביקשו מהן להפסיק את המחאה ואת החרם
החרם הכלכלי
ב-1 באפריל 1933 המפלגה הנאצית מינתה ועדת חרם, שתטפל בהטלת חרם כלכלי על יהודי גרמניה. ועדה זו שלחה משמרות SS , שעמדו ליד חנויות יהודיות, לאחר שסימנו אותן במגן דוד ואסרו על גרמנים להיכנס ולקנות בהן. חרם זה נכשל, מכיוון שארך יום אחד בלבד. אי הצלחתו של החרם מוכיח שרעיונות האידיאולוגיה הנאצית עדיין לא חלחלו עמוק לתודעת הגרמנים.
התירוץ הרשמי לעריכת החרם היה כי זוהי תגובה על התעמולה האנטי גרמנית שיהודים מנהלים, במיוחד בארה"ב.
הסיבות האמיתיות לעריכת החרם:
  1. להרגיע את הרוחות ולהשתלט על האספסוף, שפגע ביהודים.
  2. להראות כלפי חוץ שגרמניה היא מדינת חוק המונעת על פיו.
  3. להבהיר למפלגה כי צריכה להיות שיטה מחושבת ולא ספונטנית. זוהי ראשיתה של השיטה הנאצית למימוש האידיאולוגיה האנטישמית.
החוק להחזרת הפקידות הגרמנית הארית על כנה
היהודים נושלו מהמשרות הפקידותיות, ורק ארים הורשו לכהן במשרות אלה.
ב- 1933 פגעו הנאצים ביהודים אינטלקטואלים משכילים ובמעצבי דעת הקהל.

שריפת הספרים
ב- 10 במאי נשרפו בפומבי בערי גרמניה עשרות אלפי ספרים שחוברו על ידי סופרים יהודים או שעסקו בתכנים יהודיים.

ביטול האזרחות של מהגרים יהודיים
בוטלה אזרחותם של מהגרים יהודיים אשר קיבלו אזרחות מאז 1918 (רובם הגיעו ממזרח אירופה).
בשנה זו נפגעו האינטלקטואלים היהודים והמהגרים ממזרח אירופה.

שנת 1934
שנה זו הייתה שונה לחלוטין, שכן לא נוספו בה גזירות חדשות נגד היהודים. ייתכן שהסיבה לכך היא שלנאצים הייתה מדיניות מכוונת להטעות ולבלבל את היהודים, או בשל שיקולים כלכליים פרגמטיים.
.
שנת 1935
שנה זו הייתה משמעותית וקשה ליהודים. בספטמבר 35' קבוצות מסוימות במפלגה דרשו מהיטלר להכביד על היהודים ולנקוט נגדם אמצעים אלימים. בתגובה החליט היטלר בכינוס המפלגה בנירנברג להטיל חוקים חדשים. מבחינתו, שנה זו הייתה חשובה מאוד ביחסי החוץ של גרמניה. תושבי חבל הסאר הצטרפו לגרמניה ע"פ משאל, ובאותה שנה היטלר הכריז על כך שיש לו צבא ואף חייל אוויר בניגוד למה שכתוב בחוזה ורסאי. מצד אחד הוא חשש שפגיעה אלימה ביהודים תעורר הד חזק מידי. מצד שני לא יכול היה שלא לעשות דבר מול הלחץ להכביד על היהודים, לכן החליט על דרך ביניים, חקיקת חוקים. היו אלה חוקי גזע נגד היהודים, חוקי נירנברג.

חוקי נירנברג
  1. חוק אזרחות הרייך: קבע שאזרח הרייך הוא מי שנתון לחסות הרייך ובעל דם גרמני ומוכיח בהתנהגותו, שהוא ראוי לשרתו (יפעל ע"פ דברי המפלגה). כל השאר הם נתינים חסרי זכויות.
  2. החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני: חוק זה מבחין בין דם לדם. הוא קבע הגבלות שונות למי שלא נכלל בקטגוריית האזרחים, כמו: נישואים בין יהודים לגרמנים וקיום יחסי מין בין יהודים לגרמנים (בדם) אסורים. חוק זה אסר על היהודים להניף את דגל הרייך, אסר על היהודים להעסיק עוזרות בית גרמניות מתחת לגיל 45 (כדי של תיכנסנה להריון).
  3. החוק לא קבע מפורשות מיהו יהודי, ועל כן בנובמבר 35' נוספה תקנת ביצוע, הקובעת מיהו יהודי, אדם ששלושה מסביו יהודים, וקובעת שבן תערובת הוא אדם שאחד או שניים מסביו הם יהודים. כל המשתייך לקהילה היהודית מוגדר כיהודי. גם מי שהתחתן עם יהודי נחשב כיהודי, אך אם יתגרש ישוב להיות ארי .
משמעות החוקים: הם חוקי יסוד, המבטאים את האידיאולוגיה הנאצית, שמסתמכת על תורת הגזע, ומוכיחים שגרמניה מיישמת אותם. חוקים אלה יצרו בסיס משפטי להמשך החקיקה הגזענית והאנטי יהודית. האנטישמיות קיבלה כאן מעמד רשמי, שהרי עד עתה התבססה על קבוצות מסוימות, ואילו כאן היא מופעלת כמדיניות רשמית נגד כל היהודים. יהודי גרמניה אינם מוגנים עוד מבחינה משפטית, כי כעת אינם נחשבים עוד לאזרחים. בנוסף החוקים מוכיחים, כי גרמניה הנאצית אינה מתחשבת כבר בדעת הקהל העולמית. זהו שלב נוסף בבידוד היהודים מהחברה הגרמנית ויצירת "גרמניה נקייה מיהודים"
שנת 1936
לא נוספו חוקים חדשים נגד יהודי גרמניה, שכן בשנה זו נערכה בברלין אולימפיאדה, והיטלר ביקש להראות כי גרמנה מתנהגת כמדינה מתקדמת.

שנת 1937
חוק האריזציה
משמעותם היא העברת העסקים מידי היהודים לידים אריות.
רקע: ב-1936 הוכנה בגרמניה הנאצית "תכנית ארבע השנים", שהייתה תכנית כלכלית וצבאית. זו נועדה להכין את גרמניה למלחמה. במבוא לתכנית מצוי פרק אידאולוגי, שמסביר כי המאבק העיקרי של גרמניה הוא נגד הבולשביזם היהודי, שמתכוון לחסל את גרמניה. היטלר הציג מאבק זה כמלחמת קיום, והחוקים שנחקקו וליוו את התכנית היו חוקי האריזציה. מטרתם של החוקים הללו הייתה להפוך את היהודים לפגיעים יותר ע"י מהלומות שונות, להמשיך את מגמת בידודם ולגרום להם להגר מגרמניה.
בשלב הראשון האריזציה הייתה וולונטרית וחלה על עסקים קטנים, ובעלי העסקים שהעבירו את עסקיהם לידים אריות קיבלו פיצוי. בשלב השני האריזציה הייתה כפויה, וכל היהודים חויבו לרשום את רכושם ואת עסקיהם, שהועברו לידים אריות ללא פיצוי.